<h1>תשובת מר רב יוסף גאון — מספר ל"ו שערים לרבינו אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח</h1>
<h2>דף מט:</h2>
באו לפני קרובי פלוני' הקטנה בת ראובן עם ראובן אביה ואמרו שראובן זה גרש לאה אמה של הקטנה זו, והלכה ונשאת לאיש אחר, והלך גם ראובן ונשא אשה במדינת אלכסנדריא והוליד ממנה ששה בנים, ונשתיירה קטנה זו עזובה מאביה ומאמה, ועמדה שרה אם אמה וקרבתה לשם שמים והיתה מתגלגלת עמה ממקום למקום, וראובן זה אביה אמיד הוא ואינו מקפיד ואינו חושש לה, והוא [נ]שמע לבני אדם שאין כונתן לשמים שמרפין את ידיו ממנה ואומרין לו, אם ירצו קרוביה למסרה לך להוליכה עמך לאלכסנדריא מוטב, ואם לאו אל תשגיח בה בשום פנים, ומסכימים אותו על דברים הללו של הבל, ואם ירצה רבי' יצוה לראובן זה מה שהוא חייב בו מן הדין ויעשה לשמים, ויצוה לכתוב מעסק זה שתים או שלש שורות שנסלק בהם אותן המרפין ידיו בדברי בורות. השיב ראובן זה ואמר לפנינו, היות כמה שנים אני תובע קרובי' אלו לסלק את ידם מעל בתי ואוליכה עם עצמי לאלכסנדרא, והם לא רצו אלא מחרחרים עמי ריב וקטטה בכל שעה ושעה על דבר זה, וכבר נטלו ממני מזון קטנה זו, פעם ושתים שלא בטובתי, אבל אם ירצו יתירו ידם מעסק שלה ותלך הוא ותתפרנס עם בני בברכת הבית, לפי שאינם מחזרים על היותה אצלם לשום שמים אלא לשום שמוש שמשתמשים בה לעצמם, ואינם מצטרכים עמה למשמשת לפי שהיא כבת תשע, ולא עוד אלא שהיא טוה אצלם בכל יום כדי מזונותיה ויותר, והם כופרים לי בכל, וזה שתולין קטנה זו באם-אמה, אף אם אמה עמהם היא מטפלת וברשותן הן מתגוללות שתיהן. והייתי רוצה להוציא בתי משעבוד אחרים ומתשמישם לשימושי אם יסייעוני מן הדין, ובכך נזקקתי להם וראיתי שלא להוציא קטנה זו מחיק הזקנה אם-אמה ושיתן לה האב כדי מחיתה ומזונה וכסותה וספוקה בכל שנה ושנה עד שתבגור ותצא לבעל, שכן אנו אומרי' אמר ר' (אלעי) [אלא] אמ' ריש לקיש משום ר' יהודה בן חנניה באושא התקינו שיהא אדם זן בניו ובנותיו [קטנים], הלכתא כותיה או לית הלכתא כותיה, ת"ש דכי אתא לקמיה דרב יהודה אמר יארוד ילדה ואבני מתא שדיא, כי אתא לקמיה דרב חסדא אמ' להו כפו ליה אסיתא בציבורא וליקום ולימא עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בניה. כי אתא לקמיה דרבא אמר ליה ניחא לך דאיתזנן בנך מצדקה, ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד כייפינן ליה על כרחיה. וכי לא אמיד עד כמה עד בר שית וכדדרש ר' עולא רבא אפיתחא דבי נשיאה [להלן ס"ה ע"ב], אע"פ שאמרו אין אדם זן בניו ובנותיו כשהם קטנים אבל זן אותם קטני-קטנים ועד כמה כבר שית, וכי אמיד עד כמה כייפי' ליה (כלאחר) [עד אחר] מיתה וכדתנן [להלן נ"ב ע"ב] לא כתב לה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי יתבן בביתי ויתזנן מנכסי עד דינסבן לגוברין חייב מפני שהוא תנאי ב"ד (ורב) [ולוי] תני עד דיבגרן מ"מ כיון דראובן זה אמיד דינא הוא למכפיה למהב לה כדמפרש לעיל. ואורחא דדינא נמי למהוי האי קטנה בהדי אם-אמה, חדא דבמקום אמא קיימא, ועוד אילו אמרה האם הריני מתרצה עם בעלי ונזקקת להיות בתי אצלי והאב אומר לא כי, לאם שומעין ולא לאב, דקים להו לרבנן דבת [לא] מתוקם לה בהדי אשת הבעל, וכן אנו שונין [יבמות קי"ז ע"א] הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה, ואמרינן עלה ר' יהודה מוסיף אף אשת אביו והכלה. אמרו לו אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל, והכלה הרי היא בכלל חמות', ואמרין תו [שם ס"ג ע"ב] בניך ובנותיך נתונין לעם אחר זו אשת אב, ולא דמיא אם בהדי בעל לאב בהדי אשה, דאמרי' בעירובין [פ"ו ע"א] נבח בך כלבא עול, גורייתא פוק, וכ"ש שיש לראובן זה בנים מן האשה האחרת, ולהוליכה לפניהם דומה כאילו כופתה ומניחה לפני ארי, ואית ליה למילף מן יפתח דכתיב ביה [שופטים י"א] לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה, וכ"ש ברתא עלובתא, וכ"ש דאמרי' בהדיא בהנושא את האשה [ק"א ע"ב] מוליך למזונותיה למקום שהיא אמה ואמרי' [ק"ב ע"ב] וממאי דלמא בקטנה ומשום מעשה (ידיה) [שהיה] ובמסקנא אלא לאו ש"מ בת אצל האם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה. ומן פרטא דהאי דינא דאפילו על נכסיה נמי לא מהימן מי שראוי ליורשו. ומן פרטא דפרטא אפילו קרוב שאינו ראוי ליורשו נמי לא מהימן אמטול דשם קרוב כרוך עליה דילמא אתי לאיחלופי קרוב בקרוב. והיינו דרב [ב"מ ל"ט ע"א] דאמר אין מורידין קרוב לנכסי קטן ולא קרוב מחמת קרוב נמי בנכסי קטן, ובמסקנא לא שנא באחי דאבא לא שנא באחי דאמא לא (מסרינן) [מחתינן] והכין אסיקו רבנן דמתיבתא, דאורח ארעא למהוי בת אצל האם כל זמן דלא מנסבא לבעל, ואי מנסבא ואמר האב לא ניחא לי דתהוי ברתי על שולחן אחרים, חזינן אי אית ליה לאב קריבתא כגון אמו או אחותו או כיוצא באלו מחתינן ליה גבי חדא מינייהו, ואי לא, דינא הוא דתהוי אצל האם עד דמנסבא, וכן עד שית שנין אי לא אמיד, וכל אוזינקא מאבוה, ואם בא האב ליתן לה לפי ברכת הבית לא צייתינן ליה וכייפינן ליה אתקנתא דיליה עד שיאמר רוצה אני דלא דמיא לאלמנתו, והכין שדר מדרב עמרם גאון ממתא מחסיה, ומדרב צמח גאון מפומבדיתא בפי', וכן אנו מורים לכל אחינו ישראל אנו כפרתן, וליכא למיחש לדברי בורות שהזכירו ולא להשגיח עליהן, ומן סיומא דהאי דינא אם בא ראובן זה להחרים על אותן טענות שטען אצלנו בהם כגון טענת המטוה וטענת השמוש הרשות בידו, ומה שנטתה דעתי הודעתיו ויצא מלפני ובקשו ממני קרובי הקטנה זו לכתוב להם הדין וכן צויתי לכתוב.
